יש בי שני צדדים הרצינית והמשוגעת.
המחושבת והאימפולסיבית הדמות הזו נולדה מהרגע שבו הבנתי אני לא צריכה לבחור
הארלקין הוא סמל לדואליות.
שחור-לבן.
אדום-כחול.
צחוק ודמעה.

הרגע הזה במדבר כשהשמש יורדת,
והכל נהיה זהב. התחפושת הזו נולדה מהרצון להשתייך אבל בלי לוותר על הזהות.
להיות חלק משבט,
אבל להוביל את הקצב.
הפרנזים זזים עם הגוף כמו נשימה.
הטורקיז מביא איתו ריפוי.

יש נשים שלא נכנסות לחדר
הן גורמות לחדר להתיישר.
התחפושת הזו נולדה מהרעיון של שליטה רגועה.
לא צעקנית. לא דרמטית. בטוחה.
הכובע והעניבה הם משחק עם סטריאוטיפים.
נשיות ופאוור באותו משפט.
היא לוקחת אלמנטים “קשוחים”
והופכת אותם לשלה.
זו לא דמות משנית. זו העלילה.

הרגע הזה שאת הולכת בעיר, מוקפת אנשים, רעש, בניינים אבל בפנים את טבע.
התחפושת נולדה מהרצון לחזור לאינסטינקט.
לילדה שהיית, שרצה יחפה בשדות,
לרצון להשתחרר מהחוקים, מהתבניות, מה איך צריך. הקרניים הן לא רק אקססורי הן הצהרה.